An article from an Israeli site Mishpat Sheker on the trial of Binyamin Satz

I came across this article on a site called MishpatSheker (roughly translated - a court case of lies).
The article claims that the trial for Binyamin Satz was a trial of wrong judgment and outcome.  One point that was brought out that I missed was that fact that Binyamin was found guilty for threatening the children if they told.  This was the very same thing that was done to him by the police interrogators. They threatened him and his family if he would not confess.  In fact, this confession was thrown out of the courts because of the EXTREME methods that were used to coerce the confession. 


The author of this article writes very eloquently and is right on target with her perceptions how she views some of the testimonies and why she thinks that an innocent man was put in jail.    Following is a link to the article.


http://mishpatsheker.com/tag/%D7%A2%D7%A4-458313-%D7%A1%D7%A5-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%A0-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/
פורסם ב-13 באוקטובר 2015 מאת אילנה סתיו

השופט אורי שהם מוכן להאמין לכל סיפור, הזוי ככל שיהיה והעיקר להרשיע גברים. לא משנה אפילו מה. לפנינו סיפור הזוי על פדופיל שהסתובב בשכונת נחלאות ופגע מינית בעשרות ילדים. הוא הורשע במחוזי ולקח את אביגדור פלדמן. פלדמן הצליח לייצר לעצמו הילה על מומחה בעבירות מין, עו"ד תותח, אבל כל הפליליסטים יודעים שהוא מזמן איבד את ההילה שלו, לא מתכונן לחקירות, מסתמך על זוטרים במשרד שלו, שהוא משלם להם גרושים, ומגיע לבית המשפט מעורפל ומעופף. כך נראה גם הערעור הזה. זהו ערעור שבו פלדמן היה צריך לזכות. אבל הוא הפסיד כי הוא מזמן כבר איבד את הזוהר שלו, ולא מתכונן למשפט. השופטים איבדו את הסבלנות לחוכמולוגיה שלו, וככה זה נראה. אדם חף מפשע ייכנס עכשיו לכלא.

אחרי שהפרקליטות עשתה חגיגה גדולה בתקשורת, מסתבר שגם התיק הזה הוא פלופ. איפה כל עשרות הילדים שנפגעו אם מביאים לבית משפט אישום על 2 ילדים, וגם לגבי ילד אחד הוא מזוכה, ונשאר רק ילד אחד, וגם הסיפור של הילד הזה נשמע הזוי לגמרי. הסיפורים, אנחנו חייבים להודות נשמעים מצוצים מהאצבע, או מהתחת:

"במהלך השנים 2010-2009, נהג ש' לבקר בבית המערער. במהלך ביקוריו, הורה המערער ל-ש' ולחבריו, ילדים דתיים שהגיעו עימו, להדליק אור בשבת, ובעת שחילק להם עוגיות אמר להם, כי מי שיברך ברכת המזון לא יקבל עוגיה. כן הוא אמר להם כי כל ילד האומר דברי גסויות יש לשבחו. במהלך ביקוריו של ש', הציג בפניו המערער סרטים פורנוגרפיים. בנוסף, הפשיט המערער את ש' מבגדיו, והכה אותו באמצעות מקל, פעמים רבות. לאחר מכן הזהיר המערער את ש', לבל יספר על מעשיו להוריו.  

בסוף שנת 2010 או בסמוך לכך, הגיעו ש' ו-ד' לבית המערער, יחד עם ילדים נוספים. המערער הורה ל-ש', ד' ולחבריהם לעמוד על המיטה ולאחוז באצבעותיו על מנת לבדוק את שיווי משקלם. לאחר מכן, אמר לילדים להתפשט מבגדיהם והתפשט אף הוא. בהמשך, התבקשו ש', ויתר הילדים, להחדיר מקל דק לפי הטבעת של המערער, וללקק את המקל, בצד שהוחדר לפי הטבעת, והילדים פעלו בהתאם לכך. עוד ביקש המערער מהילדים לגלגל ניירות "טישו" ולהצמידם לאיבר מינו. לאחר מכן, נגע המערער באיברי מינם של הילדים. במהלך האירוע המתואר, החדיר המערער מקל לפי הטבעת של ש' 3-2 פעמים, תוך שהוא מכאיב לו, ולאחר מכן ליקק המערער את המקל. בנוסף, החדיר המערער מקל שקצהו חד, לפי הטבעת של ד', תוך שהוא מכאיב לו וגורם לו לבכות. על פי המתואר באישום השני, המערער הורה לשני מבוגרים נוספים שנכחו במקום באותו אירוע, להסריט את ש' וחבריו, בעודם עירומים. אותם אנשים צפו בילדים, בעת שהחדיר המערער מקלות לפי הטבעת שלהם. בתום האירוע, אמר המערער ל-ד' כי אם יגלה את שעשה, ישרוף את ביתו ויהרוג אותו, תוך שהוא מאיים עליו באמצעות רובה צעצוע וגפרורים".

סורי. מצטערים. שום דבר פה לא נשמע אמין. זה נשמע כמו קשקושים של ילדים שמבוגרים אמרו להם מה להגיד.

לגבי החקירה, ראו איך השופט המטורלל מתאר חקירה בישראל:

"בפתח הכרעת הדין, נדונה שאלת קבילותה של אחת מההודאות שמסר המערער בחקירתו (ת/37), ואשר נגעה למעשיו כלפי הקטין י'ק'. הודאה זו, כך טען המערער, נגבתה ממנו באמצעים פסולים, תוך הפחדה והפעלת איומים קשים, מצד החוקרת המשטרתית.

בית משפט קמא ערך משפט זוטא בעניין אותה הודאה, וקבע כי המערער עמד בנטל לעורר ספק, בדבר שימוש באמצעים פסולים בחקירתו. הצטברות אמצעים אלו, כך נקבע, משקפת פגיעה משמעותית באוטונומית הרצון החופשי ובחופש הבחירה של המערער בשלב מסירת הודאתו, במידה המצדיקה את פסילתה, בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח החדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), ועל פי פרשנותו של הסעיף במסגרת ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006).  עקב פסילת ההודאה, שעסקה במעשיו של המערער בקטין י'ק', קבע בית משפט קמא, כי יש לזכות את המערער מעבירות מעשה הסדום והמעשים המגונים שיוחסו לו בנוגע לקטין זה. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי אף אלמלא פסילת הודאת המערער, לא ניתן היה להרשיעו בעבירות המיוחסות לו, כלפי אותו קטין".

כלומר השופט מתאר סחיטת הודיות ע"י חוקרת משטרתית באלימות ואיומים קשים, עד כדי כך שההודייה נפסלה, והשופט שהם מתייחס לכך בשווין נפש כאילו כלום לא קרה. הוא אפילו לא נוקב בשמה של השוטרת האלימה! השופט שהם פשוט הגיע למצב של התקרנפות מוסרית ברמה כזו שאפילו אם יגידו לו שהשוטרת חיברה את הזין של הנאשם לאלקטרודה חשמלית, גם אז זה לא ידגדג לו את הביצה. מחריד!

The verdict for the appeal of Binyamin Satz and where the judges are incorrect in their conclusions

Binyamin Satz was the first person to be accused of pedophilia by parents in Nachlaot.  In fact he was accused over half a year before other people started to be accused.  I am not writing to say whether I think he was guilty or not of said accusations.  I really don't know (though the more I read the court document the more I am swayed to say he is probably innocent).  

 I do think a great injustice was done.  Firstly, even according to the way the justice system works in Israel, the judges should have found the evidence to be contaminated.  Beyond this, I think that he should never have been tried as an adult.  That the courts found him worthy to be tried this way is puzzling. What is even more puzzling is that the court system would find that anyone could actually have sexual gratification (one of the criteria for him to be guilty) from what the accused is accused of.   Lastly, even if he is guilty of said accusations, this would only show that he only had the sexual emotional maturity of a seven year old. 

Recently, the verdict for the appeal for Binyamin Satz was given.  The honorable judges upheld the original verdict for 15 years incarceration.  One of the main reasons given to uphold the original verdict was that, although there was clear evidence that the child B.M. later fabricated testimony, (he claimed that his mother reminded him of other details that he did not mention in his original testimony) the original testimony was reliable because at that point, there was no contamination of the children's testimony and therefore whatever the child claimed must be true. 

But was there no 'contamination' also early on in the case?  As I mentioned in one of my earlier posts in the chronological series of events, two women went door to door looking for other victims to testify against Binyamin.  This took place in late 2010 and early 2011 well before there were mass accusations in the summer of 2011.  I would say that there was quite a bit of pressure put on various parents whose children were known to have visited Binyamin to testify against him.

Here are one parent's words about that early period of time which the judges considered to be free of contamination:
"Immediately when the initial charge against Binyamin Satz was made, the whole neighborhood was gossiping about it.  All the kids and adults knew about it.  After the K*** boy incident, C. C. (and some other mothers) were going around the neighborhood trying to get as many parents as possible to get their children to testify against Binyamin Satz. I know that from first hand information, because beginning around November 2010, C.C. came to me and repeatedly told me to ask my son if he had ever been molested by Binyamin Satz. She said that it was very important for my son to testify since he was older than the other children, and his testimony would therefore carry more weight.  My son had been in Binyamin Satz's apartment a number of times when he was about 8 or 9 years old, because he enjoyed using Binyamin Satz's lamination machine and was trying to help Binyamin Satz get customers for his lamination business.  C.C. was sure my son had been molested because she said everyone in the neighborhood knew that my son had been in Binyamin Satz's apartment many times, and therefore he must have been molested.  I asked my son repeatedly if Binyamin Satz had molested him, and he said Binyamin Satz had never molested him.  The initial accusations against Binyamin Satz came out (around October - November 2010)  At that time, I did not question whether the other accusations against Binyamin Satz were valid or not.  C.C. continued to come to ask me to have my son testify against Binyamin Satz, at least until the spring of 2011 and possibly until the early summer 2011. "

What should also  be noted here is that  the first child to claim that he was molested (the K*** boy incident) was adamant that it was not Binyamin Satz that bit him on the penis, but someone that he did not know who bit him when he was on his way home from Binyamin's apt.  It was his mother who was adamant that it was Binyamin Satz who bit here son.  As a result, the judges threw out this child's testimony. 

Another point to be noted is that there were over 50 children that were interrogated  and yet only four of those children's testimony were  used by the prosecution.  If the honorable judges would have looked at all those cases and seen how much overlap and contamination there really was, perhaps they would have come to a different conclusion, as was reached in the case of Ben Tzion P. in which case the judges did look and as a result Ben Tzion was aquitted.   

In conclusion, Binaymin had four children's testimonies used against him.  The first and main testimony was thrown out because the child never claimed in the first place that it was Binyamin that bit him  but it was clearly the mother who was claiming that it was Binyamin.
The second child had half his testimony thrown out because when he was asked why he didn't make the same  claims when  he made his first testimony, he said that his mother reminded him and then he 'remembered'.

Clearly, it seems to me that there was quite a bit of pressure on children to testify.  They may not have been specifically told what to say in all cases, but certainly there was quite a bit of pressure put on the child to say something, as in the case of S. who testified against Zalman C.  S was questioned by her mother so intensely that she passed out.  It wasn't until a couple of weeks later that she 'remembered' that she was molested and had a detailed story of being molested by all three people who were indicted, with almost exactly the same story being told regarding each of those three people, going from one person's apartment to the next and having almost exactly the same things done to her by each of them.  The honorable judge in the case of Zalman C. also did not seem to think that the intense pressure put on the child by the mother should have been considered into the verdict.  (What went unnoticed by the judge in the case of Zalman C. was that any mother that would question her child until she passed out IS a clear case of child abuse!)  It should be no surprise that the mother of S was the same mother mentioned above that went door to door looking for other mothers to testify against Binyamin Satz.

So it seems to me that what needs to be looked at is the promptings of the two mothers that went door to door and the encouragement of the mothers of these children who were so adamant that their children were molested and the rampant gossip that was going on at the time of the accusations. 

So is Binyamin guilty as charged?  Being that the original accusation was thrown out and that all  the subsequent accusations came as a result of certain mothers canvassing the neighborhood informing other mothers that their children were almost certainly molested if they were ever in Binyamin's apt., and the fact that all the children in the neighborhood were speaking about what they heard, I find it highly unlikely that any of the children's testimony was not contaminated and therefore, Binyamin Satz should have been aquitted on that fact alone.